Chasidut על שמואל א 15:9

ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר וגו'. הנה כתיב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה. ישועה נק' בחי' כתרא עילאה קדישא שמשם הוא מקור הישועה והחסד והרחמים. ותרין מעיינין דילי' הם י"ה דאינון חכמה ובינה. ומשם בא השפע והישועה לחמשה בחי' הנק' חמש ישועות. וזה"ש דהמע"ה כוס ישועות אשא כו' כי כמו שהכוס הוא כלי לקבל את היין הנתון בו ככה הוא בחי' דהמע"ה שהוא המלוכה העליונה כביכול. הוא כלי לקבל מהחמש ישועות ע"י בחי' צדיק חי עולמים דאיהו אתקשרותא דכולא ולשאוב בששון סוד צדיק חי העולמים. כמארז"ל וששון זה מילה אות ברית הוא לעולם ולהשפיע ולמלאות כוס ישועות כנ"ל סוד המלוכה הק'. ודהמע"ה רצה להעלותן למקורן ולשורשן הרמה בקודש. וזהו כוס ישועות אשא. וכפי מ"ש בתזוה"ק ע"פ כוס ישועות אשא ה' אצבען דסחרין על כוס רומזים לה' ישועות עילאין דנפקין מגו עלמא עילאה עולם החירות כידוע למביני מדע. שכ"א כלול מיו"ד קדושות. והן בכללות נו"ן ש"ב. והן הן אותיות מנצפ"ך פשוטות וכפולות. ואינון ה' ישועות נק' בנות צלפח"ד. וזהו פי' הפסוק ותקרבנה בנות צלפח"ד. שהיו מקרבין עצמותם לשורשם העליון. שה' ישועות הנ"ל נק' בלשון בנו"ת דסחרין לשכינתא מחמת שהן מקבלין שפע ממקור העליון. ונק' בנות צלפח"ד. צלפ ח"ד אילן חד כי לית תמן פירוד בסוד תרין ריעין דלא מתפרשין: או יאמר בנות צלפחד. צ"ל פח"ד. כי ה' אותיות מנצפ"ך כפופים רומזים לגבורות קדושות. ומשם בא הפחד והמורא על שונאי ישראל וע"כ עושי רשעה. שלא יתקרבו לקדושה עליונה. ולא יוכלו להרע לישראל ורצונם ותשוקתם של הה' ישועות הוא שיהי' להם אחיזה ונחלה בארץ הק' והטהורה. ושיוכלו לעלות למקורן ולשורשן הרמה להשפיע ולמלאות את הכוס ישועות סוד המלוכה הק'. ורצונם לקרב את הישועה והגאולה של משיח צדקנו שיבוא בב"א. וזהו ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר. הוא משיח צדקנו. כי ידוע שסוד הגלות הוא להעלות רפ"ח ניצוצין קדישין הרמוזים בתיבת חפ"ר. בן גלעד. ע"ד שיעקב קרא לו גלע"ד. הוא ג"כ עולם החירות מתוק הדינין. שם של ע"ד בחילוף שם אלהים והיינו שבזה ינצח את אויביו לע"ל על שעברו את הג"ל. ע"ד אשר הציב לבן הארמי עם יעקב אע"ה. והם עברו את הגל להרע לישראל: או יאמר בן גלע"ד. ע"ד. ע' וד'. רבתי שבפסוק שמ"ע כו' אח"ד. והם אותיות ע"ד. מחמת שאנחנו עמו ב"י מייחדים שמו ית' לעילא ותתא. ואנו מעידים על יחודו ית"ש. ונשאר משמ"ע אותיות ש"ם. ומאח"ד אותיות א"ח. ואז נעשה צירוף אשמ"ח. (הוא. ש"ם. א"ח. מחמת עדות שלנו על יחודו ית"ש. נתגלה לנו שם א"ח בבחי' דכר. שהוא א"ח. וזהו בן גלע"ד שנתגלה לנו הש"ם א"ח. ע"י ע"ד רבתי) בן מכיר בן מַכִיר בְפַתַח. שהוא יכיר ויודיע ויגלה ויפרסם את הקב"ה לישראל. וכמ"ש כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו למרבה המשרה ולשלום אין קץ. בן מנשה. מלשון כי נשני אלהים את כל עמלי. היינו שע"י ישכחו ישראל את כל עמלם וצרתם שהיה להם בהגלות. ואלה שמות בנותיו. ה' ישועות הנ"ל. כ"א יש לה שם מיוחד בפ"ע. מפני פועל הטוב שיש בה. שם הראשונה מחל"ה. לשון מחול לה. כי שם מקור הסליחה. או לשון מחול להצדיקים לע"ל: שם השנית עם צירוף הראשונה מחל"ה נע"ה. פי' שנע והלך כל מחל"ה מזרע ישראל מחמת מיתוק הדינים: שם השלישית חגל"ה. לשון. ח"ג. לה. שמחה וחדוה תמן: שם הרביעית מלכ"ה. התגלות מלכותא קדישא: שם החמישית תרצ"ה. רומז שהכנ"י הוא מרוצה לפני הקב"ה. לעשות הכל כרצונם אחר התגלות אור העליון עולם החירות. ונעשה מצר"ה רצ"ה ממיתוק הדינים. ונעשה הכל רחמים: וזהו פירוש ותעמודנה. ה' ישועות הנ"ל. לפני משה. בחי' הדעת. ולפני אלעזר הכהן גדול עליון. ולפני כו'. למה יגרע שם אבינו כו'. תנה לנו אחוזה כו'. כי ע"י ישראל מתגלה ש"ם א"ח בבחי' דכר ומשפיע. וזהו בתוך אחי אבינו. א"ב לשון רצון. כמו ולא אבו כו'. רצונינו שיהיה לנו אחוזה בבחי' א"ח דכר. וזהו בתוך אחי אבינו. וזהו ויקרב משה את משפטן. משפט נו"ן רבתי. עולם החירות נש"ב. לפני ה'. דייקא. ויאמר ה' אל משה. בחי' דעת. כן בנות צלפחד דוברות. היינו כן הוא. ע' אנפין לאורייתא. והם ע' עטורין דעל גבי חמשי"ן. נש"ב. דוברות הוא מלשון הנהגה. כמו דבר אחד לדור. היינו הנהגה של הע' אנפין הוא ע"י ה' ישועות הנק' בשם בנות צלפח"ד. וכנים דבריהם והנהגתם. נתון תתן להם אחוזת נחל"ה נח"ל ה'. בתוך אחי אביהן. היינו בתוך הדביקות של החכמה עילאה קדישא הנק' א"ב. וא"ח הוא לשון דביקות. ודכר משפיע להכנ"י. ממעייני הישועה כל ברכאין טבין וכיה"ר אמן: או יאמר בן חפ"ר חפ"ר אותיות רפ"ח שהוא מספר. ד' פעמים ע"ב. דידוע דשם ע"ב הק'. הוא עולם המחשבה. ובכל עולם מד' עולמות אבי"ע. יש ג"כ שם ע"ב. רק שהם בבחי' שונות. בעולם האצילות הוא הוי"ה במילוי יודי"ן גימ' ע"ב. ובעולם הבריאה שהוא שם ס"ג הק'. עם יו"ד אותיות הוא ג"כ בבחי' שם ע"ב. עם הכולל. ובעולם היצירה שהוא שם מ"ה הק' עם הוי"ה פשוטה והכולל הוא ג"כ שם ע"ב. ובעולם העשיה. ריבוע של שם הוי"ה כזה י'. י"ה. יה"ו. יהו"ה. עולה מספרו ג"כ שם ע"ב: והנה ה' ישועות הנ"ל. סובבים להכנ"י כחמש עלין תקיפין הסובבים לשושנה לשומרה מכל דינין בישין שלא יתקרבו לה. ורצונם להמשיך להכנ"י השפעה מעולם המחשבה. מכל ד' עולמות אבי"ע. ולדבקה ג"כ בעולם המחשבה להיות עיקר דיבוקה של הכנ"י עם בחי' ע"ב. שהוא עולם המחשבה. מכל עולם ועולם מד' עולמות אבי"ע. כך הוא כוונת הה' ישועות הנ"ל. בהתקרבותם לפני משה שהוא סוד הדעת העליון. כמש"ה ותקרבנה בנות צלפחד לפני משה כו'. ולכן בבחי' זאת נק' ג"כ בן חפ"ר. שהוא גימ' ד"פ ע"ב. והבן כ"ז היטב:

ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים וגו' והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק (שמות י״ז:י״א).
והקשה כבוד אזמו"ר זללה"ה מדוע ביציאת מצרים כתיב (שמות י״ד:י״ד) מה תצעק אלי וכתיב (שם) ד' ילחם לכם ואתם תחרישון, ואיתא בזוה"ק (בשלח מ"ז:) לא תתערין מידי דלא אצטרכו לכו. ואצל מלחמת עמלק הוצרך כ"כ התגברות עבודה, שח"ו רגע אחת אם לא היה בהתגברות עבודה אז ח"ו וגבר עמלק. רק הענין בזה שבמצרים היו משופעים כ"כ, עד היכן שאיתא (מכילתא יתרו) אין עבד יכול לברוח ממצרים, היינו שכ"כ היו משופעים עד שהיה נדמה להם שטוב להיות עבד בארץ הזה מלהיות שר בארץ אחרת, ומצרים התפשטו עצמם בלי שום מעצור לרוחם, וכמו שכתוב (יחזקאל כ״ג:כ׳) וזרמת סוסים זרמתם. וכשבא יוסף הצדיק למצרים נתן להם עצה, שאם תרצו שתהיה לכם קיום תצמצמו עצמכם מימי השובע לימי הרעב, כדכתיב (בראשית מ״א:ל״ב-ל״ג) ועתה ירא פרעה איש נבון חכם וגו' ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות וגו' ולא תכרת הארץ ברעב. ולפי שכל צמצומם היה רק כדי שיהיה להם קיום והויה. לזה איתא במדרש (תנחומא מקץ ז') שהפירות שהפקידו נקרבו ולא היה להם קיום, שאני ישראל שכל צמצומם רק לכבוד שמים, ולפיכך יש להם קיום והויה, וכל זמן שהיו ישראל אצלם בגלות לא נאבדו כיון שהיו לבוש ליוסף הצדיק, הגם שהיו לבושים רחוקים מ"מ לא נאבדו, כי הלבושים של ישראל אף הרחוקים יש להם קיום. ולפיכך אצל הגאולה כתיב (שמות י״ג:י״ט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו, כי כל זמן שהיה אצלם נקודה של יוסף הצדיק היה להם קיום. ולפיכך כתיב ואתם תחרישון, לא תתערין מידי דלא אצטרכו לכו, שמזה עצמו נתבררו ישראל שהם גדולים, שאפילו הלבושים הרחוקים שלהם יש להם קיום. ואח"כ כשניטל מהם נקודת יוסף הצדיק נאבדו לגמרי כרגע אחת. שאני עמלק שהוא הולך בקטרוג, כיון שאין אדם יכול לברר עצמו ואפילו מי שהולך בעבודה היותר גדולה, ורק יוצרך להשי"ת שיחתום שמו עליו על כל עבודותיו. והשי"ת הוא כל יכול, ויכול לברר אותו אף שעושה בזדון. ואיתא במדרש (תנחומא תצא י"א) כל זמן שעמלק בעולם כאילו כנף מכסה את הפנים, היינו, שהוא המסתיר ואומר שאין צריך כלל לעבודה, כיון שבלתי השי"ת אין האדם יכול לברר עצמו ולמה צריך כלל להתחיל בעבודה. וכל הטעותים של ישראל נמשך מזאת הדיעה, כל זמן שעמלק בעולם. והטעות שהיה לשאול המלך כדכתיב (שמואל א ט״ו:ט׳) ויחמול שאול והעם על אגג וגו' וכן הטעות של יואב שאמר אנן זכר קרינן (ב"ב כ"א:) הכל נצמח מזה שיש עדיין עמלק בעולם, ולפיכך אצל מלחמת עמלק צריך התגברות עבודה. וכאשר יניח משה ידו וגו' שאם ח"ו לא הלך בהתגברות עבודה, יש מקום לקטרוגו וח"ו גבר עמלק, אבל כאשר ירים משה ידו שהלך בהתגברות עבודה, אז וגבר ישראל, כי כן הציב השי"ת, מי שמברר עצמו עד מקום שידו מגעת ומה שאין באפשר לברר עצמו ע"ז גומר השי"ת. אבל עמלק כיון שהולך בזדון יאבד לגמרי: